צוות

עובדת חדשה במספרה: שבוע ראשון שלא ישרוף

לא העומס שורף עובדת חדשה אלא חוסר הבהירות. הנה איך נראה שבוע ראשון מתוכנן, יום אחר יום, ולמה הוא זול בהרבה ממה שהוא נראה.

מה באמת שורף עובדת חדשה

לא העומס. חוסר הבהירות. עובדת חדשה שעומדת מול לקוחה ולא יודעת כמה עולים גוונים, איפה החומר, למי לקרוא ומה קורה אם הלקוחה מבקשת הנחה, שורפת בשלוש דקות כאלה יותר אנרגיה מאשר בשלוש שעות עבודה.

השבוע הראשון הוא לא מבחן. הוא התקנה. ואת ההתקנה הזאת עושים פעם אחת, כי אין שבוע ראשון שני.

מה להכין לפני שהיא מגיעה

ההכנה כולה לוקחת חצי שעה בערב שלפני, ובלעדיה כל היום הראשון מתפרק לשאלות קטנות שאת עונה עליהן בין לקוחה ללקוחה.

וההכנה החשובה מכולן היא דווקא של הלקוחות שלך. שורה בסטורי, או משפט ללקוחה שיושבת בכיסא, ״הצטרפה אלינו נעמה, היא מדהימה בגוונים״, מקצרת לה חודש שלם.

• מגירה או עמדה שהיא שלה, עם כלים שהיא לא צריכה לבקש מאף אחת.
• מחירון מודפס. לא ״תשאלי אותי״, דף.
• הכנסה לקבוצת הוואטסאפ של הצוות, עם הודעה קצרה שמציגה אותה.
• שם אחד שהיא שואלת אותו הכול השבוע. לא ״כולן״.
• היומן של היום הראשון שלה, כדי שתראה מראש מה מחכה לה.
• תשובה לשאלה מתי אוכלים ואיפה. זה נשמע קטן, וזו השאלה שהכי מביך לשאול ביום ראשון.

יום ראשון: היא לא עובדת לבד

ביום הראשון היא לא מקבלת לקוחות משלה. היא הולכת אחרייך: רואה איך את מקבלת לקוחה בדלת, איך את מציעה טיפול נוסף, מה את אומרת כשלקוחה מבקשת משהו שלא כדאי לה, ואיך סוגרים תשלום בסוף.

בסוף היום תעברי איתה על שלושה דברים בלבד: איפה החומרים, איך פותחים וסוגרים את המספרה, ומה עושים כשמצלצל הטלפון ואת לא שם. שלושה. כל השאר יכול לחכות למחר, וממילא היא לא תזכור יותר מזה.

ימים 2 ו-3: תורים קלים, וזמן נדיב

עכשיו היא מתחילה לעבוד, אבל את קובעת לה את היומן ולא היא. תספורות ופן, לקוחות נעימות, וזמן שהוא לפחות רבע שעה יותר ממה שאת היית לוקחת. אם תספורת אצלך היא 45 דקות, שימי לה שעה.

זה עולה לך כסף, וכדאי לדעת בדיוק כמה. שני תורים פחות ביום, ארבעה ימים, במחיר ממוצע של 120 ₪, זה בערך 960 ₪. עכשיו תשווי את זה ללקוחה קבועה אחת שמגיעה כל חודש ב-250 ₪ ולא חוזרת אחרי חוויה גרועה בשבוע הראשון של העובדת החדשה. אחרי שנה זה 3,000 ₪. השבוע הרגוע הוא הביטוח הזול ביותר שתקני השנה.

ואל תעמדי מעליה. תהיי בטווח קריאה, לא בטווח נשימה. עובדת שמרגישה שמסתכלים לה על הידיים עובדת לאט יותר, וגם פחות טוב.

ימים 4 ו-5: להוסיף לחץ במנות

ביום הרביעי אפשר להכניס את העבודה הראשונה שיש בה סיכון אמיתי, צבע או גוונים, ודווקא בשעה שבה את פנויה לגבות אותה. לא בשעה שבה את בעצמך באמצע החלקה.

ביום החמישי, שהוא ממילא היום העמוס, תני לה יומן כמעט מלא אבל תשאירי חלון אחד ריק באמצע. החלון הזה הוא לא בזבוז. הוא מה שמונע מאיחור אחד להפיל לה את כל היום ולסיים אותו בהרגשה שהיא נכשלה.

ומה לא לעשות בשבוע הראשון: לתת לה את הלקוחה הכי בעייתית שלך כדי ״לראות איך היא מסתדרת״, לתת לה כלה, ולהשאיר אותה לבד במספרה. גם אם היא ותיקה ומנוסה, היא עדיין לא מכירה את המקום, את המחירים ואת הלקוחות.

לתקן בלי לשרוף

יהיו דברים שיעשו לך רע בעיניים. הכלל היחיד שחייב להישמר הוא שלא מתקנים מול הלקוחה. אף פעם. הלקוחה זוכרת את הרגע הזה חודשים, והעובדת זוכרת אותו הרבה יותר.

אם משהו קריטי קורה תוך כדי, תיגשי, תגידי ״אני חוטפת אותך לשנייה״, ותדברי בחדר האחורי. אם זה לא קריטי, זה מחכה לסוף היום. ובסוף היום תגידי את זה בצורה שאפשר לעשות איתה משהו: ״בפעם הבאה תערבבי את הצבע לפני שאת שוטפת, זה חוסך לך עשר דקות״ עובד. ״לא ככה עושים את זה״ לא עובד.

ותגידי גם את הדבר השני. אם היא עשתה משהו טוב, תגידי את זה מול מישהי אחרת. שבח שנאמר בפומבי שווה פי כמה משבח שנאמר בארבע עיניים, ובשבוע הראשון הוא כמעט הדלק היחיד שיש לה.

עשרים דקות בסוף השבוע

אל תוותרי על השיחה הזאת גם אם השבוע היה טוב. תשבו עשרים דקות, בלי לקוחות ובלי טלפון, ותשאלי שלוש שאלות: מה היה לא ברור? מה הכי הלחיץ אותך? ומה היית משנה במקום הזה אם היית יכולה?

השאלה השלישית היא המתנה. עובדת חדשה רואה את העסק שלך בעיניים שכבר לא יהיו לה בעוד חודשיים, ובשבוע הראשון היא עדיין מרשה לעצמה לומר את האמת. תרשמי מה שהיא אומרת, גם כשזה לא נעים לשמוע.

ואת השאלה שלך תשאלי בשקט אחרי שהיא הולכת: אם היא תעזוב בעוד חודש, זה יהיה בגללה או בגלל השבוע הזה?