צוות

איך מגייסים ספר או ספרית למספרה קטנה

רוב הבעלות מתחילות לחפש ספרית ביום שבו הן כבר לא מספיקות, וזה בדיוק היום הכי גרוע להחליט. הנה איך עושים את זה בסדר הנכון, משלב ההחלטה ועד הדף שחותמים עליו לפני היום הראשון.

לפני שאת מפרסמת מודעה, תחליטי מה בדיוק חסר לך

רוב הבעלות מתחילות לחפש ספרית ביום שבו הן כבר לא מספיקות. זה בדיוק היום הכי גרוע להחליט, כי מהמקום הזה מגייסים את מי שפנוי ולא את מי שמתאים. לפני שאת כותבת מילה במודעה, תפתחי את היומן של החודש האחרון ותסתכלי מתי באמת נגמר לך המקום. אם ימי חמישי אחר הצהריים ושישי בבוקר עמוסים וימי ראשון חצי ריקים, את לא מחפשת עובדת במשרה מלאה. את מחפשת מישהי לשלושה ימים, ואת החיפוש הזה הרבה יותר קל לסגור.

עכשיו תעשי את החשבון השני, זה שפחות נעים. ספרית שמספיקה 6 לקוחות ביום בממוצע של 120 ₪ מכניסה 720 ₪ ליום. ארבעה ימים בשבוע זה 2,880 ₪, כלומר בערך 11,500 ₪ בחודש. מהמספר הזה צריכים לצאת השכר שלה, החומרים שהיא משתמשת בהם והכיסא שהיא תופסת ממך. אם אחרי כל אלה לא נשאר לך כלום, הבעיה שלך היא לא גיוס אלא תמחור או תפוסה, ועובדת חדשה רק תגדיל אותה.

איפה באמת מוצאים ספרים בישראל

כמעט אף ספר טוב לא מחפש עבודה בלוח דרושים. הוא עובד במקום כלשהו, הוא לא לגמרי מרוצה, ומישהו מכיר אותו. לכן הגיוס בענף הזה כמעט תמיד עובר דרך אנשים ולא דרך מודעות.

לגבי ספרית שעובדת כרגע במספרה אחרת: מותר לדבר איתה, זה קורה בכל הענף וזה לא פשע. מה שלא כדאי זה להעביר את המסר דרך לקוחה משותפת. זה חוזר, וזה חוזר מכוער.

מודעה שמביאה את האנשים הנכונים

מודעה טובה מסננת החוצה יותר ממה שהיא מושכת פנימה. ככל שהיא מדויקת, כך פחות שיחות מיותרות ופחות אכזבות בשלב יום הניסיון. אלה הדברים שחייבים להופיע בה.

מה שהורג מודעה: ״צוות צעיר ודינמי״, ״שכר גבוה למתאימים״, ובקשה לשלוח קורות חיים למייל. בענף הזה כמעט לכל אחת יש אינסטגרם ואין קורות חיים. תבקשי לינק לעבודות ומספר טלפון, ותשאירי מספר וואטסאפ שאפשר להתכתב אליו בשקט בזמן שהיא עדיין בעבודה הקודמת.

שש דקות בטלפון לפני שאת מזמינה מישהי

שיחת טלפון קצרה חוסכת חצי יום. אלה השאלות שכדאי לשאול, בסדר הזה.

התשובה החשובה מכולן היא לשאלה השנייה. כולם עוזבים מקומות עבודה, וזה בסדר גמור. מה שכדאי להקשיב לו הוא אם בכל סיפור כזה כל האחרים אשמים: הבעלים, הלקוחות, הצוות. גם השאלה על הזמנים מגלה הרבה. מי שאומרת ״תלוי״ ולא נותנת טווח, כנראה מעולם לא נמדדה על זה, ואת תגלי את זה ביומן.

יום ניסיון, ואיך מפיקים ממנו משהו

יום ניסיון הוא יום עבודה לכל דבר. גם אם בסוף היום החלטת שלא, שלמי עליו. זה עולה לך כמה מאות שקלים וזה חוסך טעות של אלפים.

אל תתני לה ביום הראשון את הלקוחה הכי מסובכת שלך, ואל תשפטי אותה רק לפי התוצאה בסוף. תסתכלי דווקא על הדברים שקשה ללמד: איך היא מקבלת לקוחה שנכנסת בדלת, מה היא עושה בעשר הדקות שבין תור לתור, אם היא מנקה אחריה בלי שביקשו, וכמה זמן באמת לקחה לה העבודה לעומת מה שאמרה בטלפון. מקצוע אפשר לשפר. את הדברים האלה כמעט לא.

ותשאלי את הלקוחות. לא באופן רשמי, פשוט ״איך היה?״ אחרי שהיא יוצאת. אם שתיים אומרות שהיה נעים, יש לך יותר מידע מאשר מכל שיחת ראיון.

מה לסגור בכתב לפני היום הראשון

הודעה לעובד על תנאי העבודה היא חובה חוקית בישראל, ומעבר לזה היא הדבר שימנע את הריב הראשון שלכן. דף אחד, בעברית פשוטה, ששתיכן חותמות עליו לפני שהיא עומדת ליד הכיסא.

לגבי הסעיף האחרון, תהיי מציאותית. לקוחה שאהבה מישהי תלך אחריה, ואף נייר לא יעצור את זה. מה שכן אפשר לסכם הוא שרשימת הלקוחות של העסק נשארת בעסק ושהיא לא פונה אליהן ביוזמתה. סיכום שנשמע הוגן נשמר. סיכום שנשמע כמו כלוב, נשבר.

הטעות שהכי יקרה

הגיוס הכי גרוע הוא זה שנעשה בשבוע שבו את שבורה. בשבוע כזה מוותרים על יום ניסיון, מוותרים על הדף החתום ומקבלים כל תשובה. אחרי חודשיים את מגלה שאת מתקנת אחריה עבודות ומרגיעה לקוחות, כלומר עובדת יותר ממה שעבדת לפני.

אם הגעת למצב הזה, יש פתרונות ביניים שקל הרבה יותר לחזור מהם: עוזרת שחופפת ומכינה צבעים כמה שעות ביום, העלאת מחיר בימים הכי עמוסים, או סגירת יום שלם שממילא לא מכניס. אף אחד מהם לא נשמע כמו פתרון גדול, אבל כולם הפיכים. עובדת לא מתאימה, הרבה פחות.