שיווק מספרה
צילום לפני ואחרי במספרה: איך עושים נכון
ההבדל בין תמונת לפני ואחרי שמביאה לקוחות לבין אחת שנראית מפוקפקת הוא לא איכות המצלמה. הוא שכל השאר בפריים נשאר בדיוק אותו דבר.
למה רוב תמונות הלפני ואחרי לא משכנעות
תסתכלי על תמונת לפני ואחרי ממוצעת של מספרה. הלפני צולם באור ניאון קר, בזווית מלמעלה, כשהלקוחה עוד עם המעיל והתיק. האחרי צולם ליד החלון, מלמטה, אחרי פן. השיער באמת נראה טוב יותר, אבל חצי מהשיפור שרואים בתמונה הוא בכלל התאורה.
העין קולטת את זה גם בלי לדעת להסביר את זה במילים. וכשלקוחה פוטנציאלית מרגישה שמשהו בתמונה לא מדויק, היא לא כותבת לך על זה. היא פשוט גוללת הלאה.
הכלל היחיד שחשוב באמת: בצמד תמונות צריך להשתנות דבר אחד, השיער. כל השאר, כלומר האור, המרחק, הזווית, הרקע והבגד, נשאר קפוא. אלה חדשות טובות, כי זה אומר שלא צריך שום ציוד חדש.
פינה אחת, מסומנת על הרצפה
תבחרי במספרה מקום אחד קבוע ותצלמי בו תמיד. הקריטריון פשוט: קיר נקי יחסית (לא מראה, ולא מדף עם 30 מוצרים) וחלון בצד.
אור חלון מהצד, בערך בזווית של 45 מעלות מהפנים, הוא התאורה הכי מחמיאה שיש והיא בחינם. מה שהורס תמונות במספרות הוא דווקא הספוטים בתקרה: הם יורים אור ישר למטה, יוצרים צל מתחת לעיניים ומשטחים את הטקסטורה של השיער.
כדי שהמרחק לא ישתנה, שימי פיסת נייר דבק על הרצפה בנקודה שבה הלקוחה עומדת, ועוד אחת בנקודה שבה את עומדת. זה נשמע מוגזם, וזה הדבר היחיד שיגרום לסדרת התמונות שלך להיראות מקצועית תוך חודש.
ואם המספרה חשוכה ואין חלון שימושי, מנורת טבעת פשוטה על חצובה, במקום קבוע, עדיפה על אור התקרה. העיקר שהיא תעמוד תמיד באותה נקודה ובאותו גובה.
ההגדרות בטלפון: לשנות פעם אחת ולשכוח
6 שינויים קטנים, כולם בחינם, כולם נעשים פעם אחת בחיים.
- לנקות את העדשה. שכבת שומן מהאצבעות היא הסיבה הכי נפוצה לתמונה שיוצאת עכורה.
- להדליק את קווי הרשת בהגדרות המצלמה. הם עוזרים לשמור על אותו גובה ואותה זווית בכל פעם.
- לצלם בעדשה הרגילה (1x) ולא ברחבה (0.5x). הרחבה מעוותת פנים ומנפחת כל מה שקרוב למצלמה.
- לכבות את הפלאש. פלאש ישיר משטח את השיער, מוחק את הברק ומוסיף גוון צהוב לצבע שעבדת עליו שעתיים.
- לא להשתמש במצב פורטרט לצילום שיער. הטשטוש המלאכותי אוכל תלתלים וקצוות ושערות בודדות, בדיוק החלק שרצית להראות.
- ללחוץ ולהחזיק על הפנים במסך כדי לנעול חשיפה ופוקוס. אחרת הטלפון מחליט לבד, אחרת בכל צילום.
הלפני: 3 פריימים, לפני החפיפה
את הלפני מצלמים לפני שנוגעים בשיער ולפני החפיפה, כשהשיער יבש. שיער רטוב נראה כהה, חלק ומסודר יותר, וזה גונב מהתמונה שלך חצי מהמשמעות.
3 פריימים מספיקים ולוקחים פחות מדקה: מלפנים, מאחור (הכי חשוב בצבע ובבלונד) ופרופיל אחד. אם הטיפול הוא חידוש שורש, כדאי גם צילום מלמעלה של קו הפרידה.
בקשי ממנה לעמוד ישר, כתפיים למטה, מבט לנקודה קבועה. ותורידי מהפריים את הכיסוי, את המעיל ואת התיק. חפץ אחד שמופיע בלפני ונעלם באחרי הופך את הצמד כולו לפחות אמין.
האחרי: אותו מקום, אותה שעה, אותה תנוחה
זה החלק הקל, בתנאי שעשית את הראשון נכון. אותה נקודה על הרצפה, אותו גובה, אותם 3 פריימים ובאותו סדר.
שווה לשים לב לשעה. אם הלפני צולם ב-10:00 בבוקר והאחרי ב-17:00 בחורף, האור בחלון השתנה לגמרי. בטיפולים ארוכים כמו החלקה או בלונד מלא זה אומר שכדאי לצלם באותה פינה אבל להיות מודעת שהאור אחר, ואם אפשר להשתמש באותה מנורה בשתי התמונות.
ולגבי עריכה: חיתוך זהה לשתי התמונות, בלי פילטר, ולכל היותר העלאת בהירות קלה שמופעלת על שתיהן באותה מידה. פילטר על האחרי בלבד הוא בדיוק הדבר שמוריד אמון.
לבקש רשות בלי להרגיש מוזר
זה החלק שהכי מלחיץ, והוא בסך הכול משפט אחד. הכי טוב לשאול בהתחלה ולא בסוף, כי בסוף כבר צילמת ואת מבקשת אישור בדיעבד.
נוסח שעובד: ״לפני שמתחילים, אני מצלמת לפני ואחרי לתיק עבודות. את בסדר עם זה? אפשר גם בלי הפנים, רק השיער.״ ההצעה של רק השיער עושה את רוב העבודה, כי היא נותנת ללקוחה דרך להסכים בלי להתמודד עם השאלה איך היא נראית בתמונת הלפני.
אם היא מסכימה, שאלי גם אם מותר לתייג אותה, כי זה שני דברים שונים. ואם היא אומרת לא, שווה בכל זאת לבקש לצלם לעצמך בלבד ובלי פרסום. תיק העבודות הפנימי שלך הוא נכס גם כשהוא לא מתפרסם בשום מקום.
וכשמישהי מבקשת אחר כך להוריד תמונה, מורידים מיד ובלי לשאול למה. סיפור כזה מסתובב מהר בעיר קטנה, לכיוון אחד או לכיוון השני.
איפה לשמור, כדי שתמצאי אותה עוד חצי שנה
התמונות האלה שוות פעמיים: פעם ברשת, ופעם שנייה כשהיא חוזרת בעוד 5 חודשים ואומרת ״כמו הצבע של הקיץ, לא כמו זה של עכשיו״. גלריית טלפון עם 8,000 תמונות היא לא מקום שאפשר לענות ממנו על משפט כזה.
3 הרגלים קטנים מספיקים. הראשון: למחוק את הפריים הכושל באותו רגע, כשעוד ברור לך איזה מהם יצא מטושטש. מה שלא נמחק היום כבר לא יימחק לעולם.
השני: אלבום נפרד לכל לקוחה, או לפחות אלבום לפני ואחרי לפי חודשים, והתאריך בשם. השלישי: גיבוי אוטומטי לענן, כי טלפון שנפל לכיור לוקח איתו גם את תיק העבודות.
ומי שמנהלת כרטיס לקוחה דיגיטלי יכולה לדלג על כל זה ולצרף את התמונה ישר לכרטיס. זה מה שלוזי עושה: התמונה נשמרת אצל הלקוחה עם התאריך שלה, ולא נעלמת בגלריה בין צילומי מסך של הודעות.
והרגל אחד קטן מספיק בשביל להתחיל. הלקוחה הבאה שמגיעה לצבע, לפני שאת מערבבת: 3 תמונות, אותה פינה, פחות מדקה. בעוד חודשיים יהיה לך תיק עבודות מסודר במקום 400 תמונות מפוזרות בגלריה.